אופיר נ' דרכי נועם בע"מ

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפניי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 30.7.12 בפתח תקווה.

2. לטענת התובע, רכבו חנה בצמוד למדרכה ברחוב צר יחסית בסמוך למוסך פחחות. בשעה 15:40 הגיעו למוסך והבחינו בפגיעה בכנף שמאל אחורית, בפנס ובפגוש בגובה רב שאיננו תואם פגיעה מרכב פרטי. בסמוך לרכב התובע חנה רכב מסוג אוטובוס של הנתבעת בניגוד לכיוון התנועה על יד פתח המוסך. לאחר בדיקה התגלה כי על רכב הנתבעת קיימת פגיעה בצדו השמאלי אחורי שנושאת את צבע רכבו של התובע בורדו וגובה הפגיעה תואם למקום וגובה הפגיעה ברכב הנתבעת.

3. הנתבעת הגישה כתב הגנה ובו טענה כי לתובע אין עדות לכך שרכב הנתבעת הוא זה שפגע ברכבו וגרם לו לנזק. התובע לא נכח במקום ומעריך שאוטובוס הנתבעת שחנה במקום הוא זה שפגע. הנתבעת טענה כי השריטות על גבי אוטובוס הנתבעת היו קיימות קודם ועל כן הגיע לתיקון פחחות. הנתבעת טענה כי במידה וטענות התובע היו נכונות הרי שגם הפנס הצידי היה אמור להישבר מהמכה. בנוסף, נטען גובה, צבע ומיקום המכה איננו תואם את הפגיעה בצדו של האוטובוס. לאחר התאונה, בעל המוסך טען כי לא הבחין כיצד ארעה המכה והעריך גובה הנזק בסך של 900 ₪ בלבד.

4. במהלך הדיון שנערך בפני, העיד התובע וחזר על גרסתו לפיה אשתו חנתה במקום וכאשר חזרה לרכבה הבחינה בפגיעה בכנף הרכב במיקום גבוה שאיננו תואם פגיעה ע"י רכב פרטי. אוטובוס הנתבעת חנה בסמוך ועפ"י התמונות ניתן להבחין כי על פני האוטובוס קיימת מכה שצבעה, מיקומה וגובהה תואמים את הפגיעה ברכב התובע. התובע טען כי מדובר בכביש צר וככל הנראה אוטובוס הנתבעת בעת כניסתו לחניה פגע ושפשף בעוצמה את רכב התובע שחנה במקום. התובע טען כי בעל המוסך שאל קודם לכן את נציג הנתבעת האם האוטובוס גרם לפגיעה ברכבו של התובע והלה הכחיש. לאחר מכן כאשר אשת התובעת שאלה את נציג הנתבעת האם האוטובוס פגע ברכבם, הכחיש זאת נציג הנתבעת, היתמם והם פנו לשאול את בעל המוסך ביחד האם ידוע לו מי פגע ברכב. התובע טען כי לאחר בדיקת שמאי החוור לו כי הנזקים עומדים על סך של 3,799 ₪.

אשת התובע העידה אף היא כי החנתה את רכבה תקין ללא פגיעות וכששבה למכוניתה, הבחינה בפגיעה עמוקה בכנף הרכב. אשת התובע העידה כי הבחינה בסמוך באוטובוס ועליו סימני פגיעה בצבע ובמיקום התואם לפגיעה ברכבה. נציג הנתבעת שהיה במקום הכחיש כי רכב הנתבעת פגע ברכבם והם הלכו יחדיו לבעל המוסך.

5. נציג הנתבעת העיד וטען כי הינו קב"ט התחבורה של הנתבעת וכי כאשר אוטובוס הנתבעת הגיע למקום כיוון אותו בכניסתו לחניה בנסיעה לאחור. הנציג הכחיש כי האוטובוס פגע ברכב והכחיש כי מדובר ברחוב צר. הנציג טען שהתובע לא היה במקום ורק מניח כי רכב הנתבעת פגע ברכבו. נציג הנתבעת טען כי אין התאמה בין צבע, מיקום וגובה הפגיעה ברכבים וכי הנזקים ברכב הנתבעת היו קיימים מקודם וכי היו קיימים סימנים בצבע אדום בשני צידי האוטובוס. בנוסף, טען נציג הנתבעת כי בעל המוסך העריך את גובה נזקיו של התובע בסכום נמוך יותר מזה הנתבע. נציג הנתבעת טען כי הנהג לא הובא להעיד בפני מאחר ועזב את החברה וניסיונות לאתרו עלו בתוהו.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גרסתו של התובע ולפיכך, יש לדעתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת בהוצאות התובע, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, התרשמתי מעדותו של התובע והיא מהימנה בעיני. בנוסף, עדותו נתמכה בעדותה המהימנה של אשתו שהעידה כי החנתה את הרכב ללא נזקים קודמים ועם שובה הבחינה בפגיעה ובאוטובוס החונה בסמוך ועליו סימני מכה בצבע, גובה ומיקום התואם את הנזקים ברכב התובע.

שנית, הנתבעת לא הביאה להעיד בפני את נהג הנתבעת שהוא זה שנהג ברכב הנתבעת בעת התאונה. בהקשר זה חלה הפסיקה לפיה הימנעות מהבאת עד רלוונטי תתפרש לרעת הצד שנמנע מלהביאו (ע"א 27/91 קבלו נ' ק. שמעון, עבודות מתכת בע"מ ואח', פ"ד מ"ט (1) 450, 457).

שלישית, תמונות הנזק מתיישבות עם גרסת התובע לפיה התאונה ארעה באופן שתיאר קרי, פגיעה של הפגוש הפינתי שמאלי של האוטובוס בכנף הימנית של רכב התובע. בנוסף, סימני הצבע האדומים מחזקים את גרסת התובע לפיה נהג הנתבעת אכן פגע ברכבו של התובע באופן המתואר על ידו. על פניו, נראה כי מיקום הנזקים בגובה רב, צבע הנזקים ומיקומם תואם לפגיעה ברכב הנתבעת. טענת הנתבעת לפיה הנזקים על גבי רכב הנתבעת היו קיימים קודם לכן וכי היו נזקים זהים בצדו השני של רכב הנתבעת, נותרו בגדר טענות בעלמא ולא הוכחו בפניי.

לפיכך, סבורה אני כי היה על נהג האוטובוס להבחין ברכב החונה בסמוך למוסך ולנקוט באמצעים הדרושים ע"מ שלא לפגוע בו בעת כניסתו לחניה בכביש, שניתן להתרשם בתמונה, כי צר הוא. משלא עשה כן הרי הוא האחראי לקרות התאונה.

באשר לנזק שנתבע בגין הפסד יום עבודה מצאתי מקום להתערב בו ולהפחיתו משלא הוכח. באשר ליתר הנזקים הרי משנתמכו הם בחוו"ד שמאי ומשלא הוצגה בפני חוו"ד נגדית, יש לקבלם.

7. סוף דבר, התביעה מתקבלת.

הנני מורה לנתבעת לשלם לתובע סך של 5,304 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 30.12.12 ועד לביצוע התשלום בפועל.

בהתחשב בנסיבות העניין, תשא הנתבעת בהוצאות משפט בסך 500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

כספי הפיקדון בסך של 500 ₪ שהופקדו ע"י הנתבעת בגין הוצאות אי התייצבותה לדיון הקודם, יועברו לידי התובע לאחר שימלא את הטופס הנדרש לשם כך במזכירות בית המשפט.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, ל' כסלו תשע"ד, 03 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: